מתי יוצאים מהבית בגירושין?

תפיסה רווחת, מאוד אפילו, של הרבה עורכי דין דווקא. עורכי דין לענייני משפחה שממליצים לא לצאת מהבית עד המכירה שלו.

כלומר, בני זוג בסכסוך כמעט תמיד ביחסים מאוד לא נעימים בבית. לפעמים השהייה בבית יחד הוא סיוט מבחינתם. סיר לחץ בלתי נסבל. וכשיש ילדים קטנים הסיוט כפול ומכופל.

(קראו על טובת הילד)

יש עורכי הדין שממליצים לא לצאת מהבית עד ליישוב מלא של הסכסוך וגם עבור טובת הילד, וזה לכאורה כדי להוכיח תביעת בעלות או משמורת משותפת או מחשש שהצד השני יתבצר בבית וכו'.

מתי יוצאים מהבית בגירושין?

אני לא שותף לדעה הזו ואני חושב שזו עצה לא חכמה.

זו עצה ששמה את הסכסוך במרכז ומתעלמת

לחלוטין מהחיים של האנשים.

וכאן כמובן אני מבדיל בין גישור גירושין לבין סכסוך קשה בבית משפט. וזה עוד יתרון של הגישור אגב.

כשבאים לתת עצות או פתרונות לבני זוג, הכי קל לתת עצה שהיא לכאורה אולי נכונה משפטית, אבל מנותקת מהמציאות. אז מה עשינו בזה?

זה כמו לייעץ לבנאדם שקונה בית - אל תשלם שקל עד שאתה לא נכנס לבית. אבל זה לא נכון. זה לא קורה בפועל.

אנחנו יודעים - יש שלבים, יש הערת אזהרה יש משכנתא וכו וכו - ובעזרת כלים משפטיים ובטחונות כאלה ואחרים כולל טובת הילד - אנחנו מבטיחים את היציאה של המוכר מהבית - והכניסה של הקונה.

ככה שבפועל - הקונה משלם חלק גדול הרבה לפני שהוא נכנס לבית.

קצת ברחתי מהנושא אבל זה חשוב להבנה. אותו דבר עם יציאה מהבית של אחד מבני הזוג.

אז מתי יוצאים מהבית בגירושין?

היום יום של בני הזוג זה נתון סופר חשוב שצריך להיות בום פה במרכז. אי אפשר להגיד להם תחיו ככה עד סוף הסכסוך או לא להתייחס עבור טובת הילד.

הם לא מסוגלים להסכים על כמה אחוז קוטג' לקנות בבית, איך הם יתסדרו עכשיו חצי שנה.

לפעמים צריך להפריד את בני הזוג וכמה שיותר מהר.

אפשר להבטיח זכויות. אפשר לסדר בטחונות. אפשר לדאוג ליציאה מסודרת מהבית, דבר שישפר באופן ניכר את החיים והמציאות של בני הזוג.

לפני שמקבלים עצה, תחשבו מה נכון לכם ואיך זה ישפיע על היום יום שלכם.

תדרשו פתרון משפטי שנותן מענה לצורך שלכם, ולא ההיפך.